המושג של "קדושה" מתבטא בעיני המון העם כמושג תלוש מן המציאות, הנמצא על הר גבוה שקשה מאוד להגיע אליו. בעלי המוסר האריכו מאוד במושג זה, ועל כן אנו מבינים שקדושה אקטואלית בחיי כל יהודי. קדושה יכולה להתבטאות במישורים רבים בחיי היהודי. פעמים שיש ליהודי רצון עז לקיים מצווה בשלמות, לדקדק קלה כבחמורה ולא להסתפק בקטנות, לטבול במקווה טהרה בכל יום ועוד דוגמאות רבות למכביר. וכן במישור המשפחתי קדושת הבית היהודי ועוד. לכן יש לדעת קדושה היא מושג מאוד נשגב אך עם זאת היא מלווה את האדם בכל תחומי חייו. ועלינו מוטל לדעת לקרב אותה אל ליבנו כראוי וכנצרך.

בפרשת השבוע אנו פוגשים את ציווי התורה (יא, מג): "ולא תטמאו בם ונטמתם בם" אזהרת התורה לענין מאכלות האסורות. אדם צריך להזהר ולעשות חשבון מה מכניס אל פיו, כי ענין המאכלות הנכנסים אצל האדם ומתערבים בחלבו ודמו, ומאכלות אסורים מטמאים ומטמטמים את נפשו. לא בכדי כתב רבינו המהרח"ו (שערי קדושה א,א) שכנגד רמ"ח האברים ושס"ה גידים הגשמיים שנתן הקב"ה באדם בעולם הזה, כך גם בעולם הבא יש לאדם נפש קדושה ורוחנית שמורכבת מרמ"ח אברים ושס"ה גידים. החובה המוטלת על האדם זה לעשות מצוות וגמילות חסדים, להזין את נפשו הרוחנית. אם יעשה עבירה משס"ה לאוין הוא סותם את עורק הגיד הרוחני המקביל לאותו אבר רוחני, שאין שפע הקדושה המגיעה לאדם יכול לעבור באבר רוחני זה.

לכן אנו מבינים שהחיות של המושג הנפלא הנקרא "קדושה" באדם מוטלת אך ורק על האדם. בין אנשים ובין נשים ובין ילדים קטנים, אף שיש פעמים הנראה לנו שאינם מבינים מה ההבדל בסוגי המאכלים כשרותם ואיכותם. אך עלינו לדעת שהנשמה שלהם מבינה, ויודעת הכל! לכן עלינו להוות דוגמא מיוחדת לבנינו ולבנותינו ולכל הנלווים והסובבים אותנו, במיוחד בעניני הקדושה של כשרות המאכלים, שלא ח"ו לפגוע במושלמות של מידת הקדושה.

את ענין הקדושה אנו מוצאים גם בפרשת פרה שנקרא בעז"ה השבת הקרובה. התורה נתנה מספר תנאים לשלמותה של הפרה האדומה, הניתנה לטהרת הטמאים: "אשר לא עובד בה, אשר לא משכה בעול", ועוד כמה תנאים שהתקיימות כל התנאים הופכים את הפרה לפרה אדומה, כי קדושה צריכה את שלמות המחשבה והמעשה בטהרה. זהו היסוד שאנו צריכים לדעת, שניקח את הקדושה הזו ונמנף אותה לכל תחומי החיים…

ישנו מעשה מפורסם אשר התרחש באחד הסמינרים של ארגון "ערכים". בכל סיום סמינר ישנו סימפוזיון אשר כל אחד מהמשתתפים מתאר את מה שעבר עליו בכל ימי הסמינר. בסיומו של אחד הסמינרים קם אחד האנשים ואמר:
"אני רוצה לומר משהו".
אמרו לו: "בכבוד".
"לא ההרצאות גרמו לי לרצות לחזור בתשובה ולא אף אחד מהרבנים כאן"…
הרבנים הרימו גבה: "מדוע"?
"אלא ילד קטן אחד החזיר אותי בתשובה"…
"היה זה בערב שבת אחרי אחת ההרצאות, צדה עיני ילד קטן שמסתובב במסדרון, מרצון טוב הבאתי לו סוכריה שהייתה עימי בכיסי, מזווית עיני אני קולט את הילד רץ לאביו ושואל אותו: "אבא, זה ההכשר שאנחנו אוכלים"?
הריסון העצמי של הילד והדחיית סיפוקים שיש לו, מה שלי לא היה עד היום, גרמו לי לרצות לעשות זאת..
ואנו מבינים מדוע…

ולסיום חשבתי לזכות אתכם קוראים יקרים בסגולה הנפלאה של המגיד מקאזניץ זי"ע שסיפר בכל שבת מברכין ניסן שלושה סיפורים ואמר שסיפורים אלו מסוגלים להשפיע לבני ישראל צרכי פסח בהרחבה: (זוהי אחת מהגרסאות המקובלות).

סיפור א' – מכירת ליקר:
היה אדם שהתפרנס ממכירת ליקר באחת הפעמים שהעביר את הליקר בגבול נתפס, הוא הגיע לר' אלימלך בבכיות שהוא צריך ישועה אחרת לא תהיה לו פרנסה, הצדיק אמר לו שילך לשוטרי הגבול ויגיד להם שזה מים, כהוכחה יביא להם לטעום והם ירגישו את הטעם וכך באמת היה וניצל מהם. לאחר מכן חזר לרבי וטען שאין לו מה לעשות עם המים, הצדיק השיב לו שימכור את זה והקונים ירגישו טעם ליקר ובסיעתא דשמיא היה די צרכי החג בהרחבה גדולה.

סיפור ב' – מכתב למלך:
היה יהודי שלא הייתה לו פרנסה וממש הגיע לפת לחם ברוב תמימותו הלך ליער וכתב מכתב לכבודו של "מלך מלכי המלכים הקב"ה" ובו מבקש שיעזור לו בפרנסה יען שהמצב דחוק בסוף המכתב השאיר את הכתובת, באותו יום עבר ביער מלך וראה את המכתב וחשב בטח שזה מכוון אליו, המלך קרא את המכתב, ומאוד התרגש מהיוזמה של היהודי ושלח לכתובת שלו כסף ובגדים שירווח לו וככה בסיעתא דשמיא היו לו צרכי החג בהרחבה גדולה.

סיפור ג' – מושקה מבית המרזח:
יום אחד הגיע הפריץ לבית המרזח שהוא משכיר ליהודי וברוב שכרותו החל לשאול את היהודי, נו מושק'ה ממי אתה מתפרנס? והיהודי השיב לו מהקב"ה, הפריץ אומר ליהודי "אם לא אני שמשכיר לך את בית המרזח אין לך פרנסה!" היהודי חוזר שוב ואומר לו "פרנסה מהקב"ה", הפריץ קצף עליו והחליט באותו יום לקחת לו את בית המרזח. התקרב חג הפסח ולמושקה לא הייתה פרוטה לקנות לחג, לפתע נשמע קול נפץ ולבית התגלגל פגר של קוף מת, מושק'ה בא להרים את הפגר ולהפתעתו הוא רואה דינרי זהב נופלים מפיו של הקוף וככה היה לו מספיק כסף להוצאות החג. בפסח הגיע הפריץ לראות את מושק'ה ולהפתעתו הוא רואה את היהודי יושב עם בני משפחתו מסובים כולם שמחים ושרים. הוא היה סקרן ונכנס לברר את פשר השמחה ומאיפה הכסף, מושק'ה סיפר את הסיפור עם הקוף, הפריץ אומר לו הקוף היה שלי, ורציתי לצער אטתך ומתברר ששימחתי אותך. הפריץ בדק את דינרי הזהב לראות מה מטבעות מזויפות ונקש אותם בשיניים הקוף עשה אחרי הפריץ ובלע את הכסף והתפגר, את הגופה – שלא ידעתי שהיא מלאה דינרים זרקתי אצלך, לבסוף הפריץ החזיר את מושקה לבית המרזח כשהוא אומר "הקב"ה עזר לך ובאמת הוא היחיד שמפרנס", בזכות האמונה היה לו די צרכי החג בהרחבה גדולה…
כן יעזור לנו ולכל בית ישראל!

הכנות נעימות לחג הפסח הבעל"ט… שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל.

—
המאמר נכתב לרפואת:
בני יקירי יונתן בן ספיר רעיה הי"ו
דוד בן שמחה הי"ו.
דוד בן סוליקה הי"ו.
ולהבדיל, לעילוי נשמת:
ה"ה מאיר צבי בן ברכה בריינדל תחי', למשפחת ולדר בנו של ר' חיים ולדר הי"ו.
ה"ה משה בן עדינה למשפחת עוביידי ז"ל.
ת.נ.צ.ב.ה.